פירוש על שמואל ב 22:38

כלותם. מלשון כליון:

ארדפה איבי ואשמידם. בתילים ארדוף אויבי ואשיגם:

החסד החמשי הוא אמרו ארדפה אויבי ואשיגם וגו', ואכלם ואמחצם וגו', כלומר שאר האנשים ברדפם אחרי אויביהם הבורחים מהמלחמה פעמים לא ישיגום וישובו בידים ריקניות, ופעמים יקרם בהרדפתם מקרים רעים כי יפרדו מאנשי מלחמתם וימצאום האויבים הבורחים ביניהם, וזכר דוד שבחמלת השם עליו לא היה כן, כי פעמים רבות היה רודף אחרי אויביו אבל תמיד היה משיגם ומשמידם ולא ישוב מההרדפה עד כלותם, ולא היתה ההרדפה אם כן פעל בטל, וגם לא יקרהו בהרדפה מקרה רע כי הוא יכלם וימחצם ולא יוכלו קום ויפלו תמיד תחת רגליו. ובספר תהלים אמר במקום ארדפה ארדוף, והוא החלוף הנו"ן, והוא גם כן ליפות הדבור ולתקון המאמר, שכפי הדקדוק הה"א בארדפה נוספת וראוי שיהיה ארדוף, כמו (שמות ט"ו ט') ארדוף אשיג אחלק שלל. גם אמר שם במקום ואשמידם ואשיגם והוא חלוף נ"א. והסבה בו להישיר הדבור כראוי, כי אם היה רודף מבואר הוא שראוי לזכור ראשונה שישיג את האויבים ואחר כך יאמר ולא אשוב עד כלותם: